<h1>ראבי"ה סימן אלף ל"ב</h1>
<h2>דף סה:</h2>
ואשר הקשה חביבי על אומדנא, והלא לת"ק דר' שמעון שזורי (גיטין ס"ה ע"ב) נמי אית ליה אומדנא. תמה על עצמך אי אית ליה אומדנא אמאי אינו מודה במסוכן הלא אומדנא (א)שאינו משחק. ועוד אם כל דבר שהוא דיעות בני אדם נקרא אומדנא א"כ הא דאמרינן (ב"מ ע"ד ע"ב) דעתיה דאינש אתרעא זילא זהו אומדנא. וכן דעתי' אצורתא וצורתא עבידא דבטלה (שם מ"ה ע"ב). וכן כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל (יבמות ק"י ע"א). וכן אין אדם נותן מעותיו ויפרח באויר (ב"ב ס"ד ע"ב). ואדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן (קידושין מ"ו ע"ב) למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והרבה כיוצא באלו כולם לפי סברת האומדנא אתמור. אלא מאי אית לך למימר, מה שדעת כל אדם שוה בזה אינו אומדנא אלא ברור (דעתך) [שדעתו] לכך היה, הילכ' אמרי רבנן מפרש ויוצא בשיירא ברור שהוא בהול ואינו יכול לסיים דבריו כך הוא דעת כל אדם שוה ואינו משחק, אבל מסוכן יכול לסיים דבריו ואינו בהול אלא שיש לתלות לא היה בדעתו לשחק, והיינו אומדנא דשיקול הדעת ולא אזלי רבנן בתר אומדנא דשכיב מרע. ואומדנא דנותן כל נכסיו לאחר ושמע שיש לו בן במדינת הים (ב"ב קל"ב ע"א) אין דעת כל אדם שוה בו כי יש אדם שנותן מתנה לנכרי.
